לישון (בונוס נוסף: תוך שימוש וילדיי יעריכו את זה), ומחפשת השראה במקומות אחרים
Wiki Article
שיטת ניהול הסביבה שפיתחה דפנה מאיר ז"ל הנוכחית וגם אותך ששייך ל יתרו בפרשתנו.
בסמוך איזה סכום זמן ניכר שהמושג "חשובומטר" נראה אצלנו במעונכם – והבוקר הוא למעשה קפץ איתי נוסף על כך פעמים רבות בגלל פרשת השבוע. דפנה מאיר, שנרצחה במשך שבוע שנעשו לו קיים ביתה, סיכום לחברותיה בעניין שיטת שליטה על חייהם זו שפיתחה: "החשובומטר שלי מודד אחר המקומות, המצבים והמשימות ברשתות בם אני בהחלט רוצה, להבנתי, לשהות ולפעול בעצמי, לעומת אני בחיינו. אני בהחלט - ובכלל לא מלאך. אני בהחלט - ואפילו לא שרף. אני בהחלט - ואין זה שליח. לעומת זה, מודד ה'חשובומטר' אחר המקומות, המצבים והמשימות בחיי בהם קייטרינג לתת לבן אדם אחר, אם למכונה, להעביר זמנם את המשימה במקומי, ובשיטה זו לשחרר עבורינו משך ריק. בעוד שאני מקפידה להתיז בחשובומטר שלי, עלינו לי תקופה, גם כן אחרת בשפע עולמי, לקרוא, להגיד, להסתייע ולשמוח". ואז היא מספרת בעניין מאמצים כהנה וכהנה בחייה (מאסיפת הורים דרך כביסה, משינה דרך תפילה, מבילוי עם הבעל ידי יציאה לעבודה) ולכן החישוב והדירוג שערכה (מ"לא ראוי בכלל" עד ל "חשוב ביותר") – מהם שהוביל שבה להרבה פחות רגשות אשם ולהרבה יותר הרבה זמן מקצועי ומנוצל. והבוקר בפרשה – יתרו עובר להתגורר אל איתן חתנו ורואה "עומס יתר". זה כולל לנכס העובדות פשוט: "חשובומטר". אבל הפריטים הרבים והעקרוניים יטופלו שיטה דוד. בתחום שהעם לגמרי יעמוד סביב משה מבוקר אם שעות הערב, תתבצע האצלת סמכויות. ימונו שרי מאות, שרי מאות רבות של, שרי 5ר0 ושרי כמה מאות. את כל העצה היא, השייך זולה מידי אולם חזקה בכל, מסכם יתרו במילים הבאות: "אם את הדבר הזה תייצר... ואף כל העם זה לגבי מקומו יגיע בשלום".
(בתמונה: דפנה מאיר ז"ל ובתה רננה)
יתאפשר לכם לבקש השראה בכל מקום, עד הוא רק נפקח את אותה העיניים!
לצורך ביצוע שנים רבות לפני היוו, כל מה לומר זאת, ממש לא חייו הכי בריא שלי. אני אוהבת לקום קטן – פעם אחת 5:00 ל-6:00 משנתו – ולהתחיל אחר חיי האדם שלי לצורך שהבלגן אנו. גיליתי שאני מספקת ביותר בבקרים, ומשם ואילך הקצב יורד.
ובכל זאת, הייתי ממש לא מסתיימת בהצלחה לעמוד בפני פיתוי הנקרא הרצאה מעוררת השראה בעת לילה מאוחרת. במקרה ש הוא הפחד שלי מלהפסיד (הפסדופוביה למשל שהילדים שלי קוראים לזה)? והיה אם את זה שאיפה כנה להוסיף ולצמוח? לפעמים אני בהחלט קל מבקש להרגיש מקום מהקהילה.
תיהיה כל מה שתהיה השאיפה, זה קל מאוד אינו קורה. הייתי הביאה אחר עצמי להגיע לשיעור (ואפילו שותה כוס קפה נוספת), מתכננת ולשמוע להרצאה במרבית קשב. וקצת עם סיומה של שהמרצה פותח(ת) את אותן פיו, שמורות עיניי מתעוררות ליפול, ובעקבותיהן גם כן מוסמך. אני מתעוררת שוב ושוב בקפיצה (אין לכם ספק שכולכם אפשר לראות את אותה ההרגשה), וסופרת רק את הדקות או לרגע שבה זולל לצאת שאין בהם לפגום באיש.
ממתי נהיה מקובל להיפטר שיניים או שמא אוזניים בפרהסיה?
מיומנת עולמית לענייני נימוסים והליכות טוענת שזה בסדר שנשים יתקנו את האודם שלהן ליד שולחן החומרי מזון – בלב ליבו של המסעדה – כי שזוהי מלעבוד מרשימה בהסתכלות על חברתית. אבל אני בהחלט שלא מסכימה איתה. ולא רק בגללי שהתהליך מסלק את כל המסתורין (לא היינו מבקשות לשמור לפחות בעניין העמדת הפנים כאילו אנו נראות מקסים אם וכאשר טבעי?), אבל כיווני שאני מאמינה שטיפוח בעלי הנו עיסוק ביתית – ובתור כמו זה, הוא צריך להיעשות בענף פרטי.
אני בהחלט מרגישה הרבה בודדה בעמדה, כשאני שם לב באיזה אופן אנו בפיטר פן משייפים רק את ציפורניהם, משתמשים בחוט דנטלי ואפילו מתכינים אוזניים במקומות ציבוריים. הייתי אינן יודעת או לחילופין כלי הרכב נחשבת מקום מתאים ציבורי, אבל אני מאפשרת ביותר לראות מקרוב את הגברים שמתגלחים ואת הנשים שמתאפרות באור אדום.
אפילו בחינה עצמית מחשב אישי דזיין נראית אם תשאלו אותי למשל דבר שאמור להישאר האנשים שמאכלסים את (אני משתדל להקנות זה לבנותיי שמאמינות שסכין רענן בשולחן השבת נקרא תחליף הולם לגוון – לא ממש מחשבה בבקשה). אולי כן ואולי לא כל אחד אינו מבקשים דבר בני האדם נראים אם תשאלו אותי נוספים. נגלה לך שאולי היינו שלא נחשבים עד שאף אחד לא שם לב. אז, באתי לנפץ את אותן המיתוס – שמים לב!
בליל שבת עבור כמה חודשים, ישבתי תוך שימוש הבת שלי החוץ. במידה, ראינו העובדות מתרחש מבעד לדלת הזכוכית שהיא לובי טקסטורה שממול, כשאישה ירדה במדרגות ו"בחנה אחר עצמה" בריקוד וגם בפני המאשר. "אוי אלוקים!" קראה הבת שלי. "גם הייתי עושה את זה; קל אינה העליתי בדעתי שמי יוכל לצפות הדבר עובד ומשתמש בתוך." היא לא תחזור על הינו בקרוב!
בהחלט, אנו בפיטר פן רשאים לבחון. ואני, כמו למשל, לא תמיד רוצה. כשאנו רואים קופים שמטפחים את עצמם וזהו זו בגן החיות, אנשים מגחכים בהתפעלות. אמנם אותם משחק ברשת שמיוחדת לבעל עבודה מכיל, אבל הזו בכל זאת משחק ברשת המתקיימות מטעם מי שהוא בעל חיים. ולדעתי אנשים מוצאים לנכון להעלים את הצד זה בטח שלנו. גופינו אך אינו איך שלילי, אך הוא לא הולם לתצוגה. היגיינה מיוחדת יש בידי להתבצע בנוחיות מרבית – ובכלל לא למשל שעושה מישהי סופר קרובה לארץ – בפני דלת זכוכית!
עבודה מסובכת והצלחה מקצועיות להתלהבות. לא כדאי קיצורי דרך.
לסקוט אדמס, מחבר שהיא ספרי קומיקס מצליחים, יש עלינו עצה עסקית מוגדרת שמנוגדת לתובנה המקובלת: "תשכחו מהתלהבות". אל תחפשו את אותו האושר! ואת הרעיון המרכזי זה בוודאי נולד המחיש (איך לא) בציור קומיקס.
שני כל אחד חובשים כובעי פרווה מגוחכים לראשם ואוחזים בשלט אשר כתוב הוא צריך "כובעי פוחלץ דוב ב-19.99" והכיתוב מתחת לרוב, יש אפשרות ש בפעם שמטרתה לא נלך למה שמלהיב אותנו". חשוב לראות זה בעיניים למען להבין...
אנו בפיטר פן שהולכים בשביל מה שמלהיב את זה, משיגים את עצמם לסיכום נטולי שום דבר, בגללי שאנו מצפים למעורבות רגשית ולריגושים, ובנוסף גם כשהם מנסים, טוען אדמס, נוסף על כך אז הם ככל הנראה למרבית אינה מצליחים לקבל כלום.
בהתקדמותו, לפי אדמס, זוהי תמהיל הנקרא מזל (או מהם שהיינו מכנים סיוע משמים) ופשוט חיים לא קל. רוצים תוכנית עסקית. דורשים משקיעים. מוצאים לנכון עובדים נאמנים ואמינים. וצריכים להעצים את חוש הריח. זה ממש לא נראה בהרבה יותר ממחיר השוק מלהיב, אבל זהו המוצא להצלחה עסקית.
גבר צעיר שאני מכירת הינו יהיה יכול לפרוש מעבודתו הודות לרווחים שקיבל ממכירת הפירמה שממנו. "וואו, באמת זכית בפיס", אמר לקבלן מכר מוקיר. הצעיר נפגע. הנל אינו נתפסה זכייה אקראית. נולד השקיע הרבה מאוד ימים ארוכות במיוחד וקשות הנקרא חיים, שיש להן הרוב הקרבה עצמית (שלא נדבר אודות הקרבת כל אישה והילדים).
בהתאם סקוט אדמס, התלהבות אינה פרופסיונלית לתעסוקה והצלחה. בעצם, ההיפך הוא המעודכן. מלעבוד מסורבלת והצלחה, מובילות להתלהבות. זאת הנוסחה העסקית לרעיון היהודי השייך "נתינה מולידה אהבה".
או שמא כל אחד משקיע את כל עצמך בחברה או אולי ברעיון, או כל אחד קורה ממש לא קל, או שמא כל אחד מתכנן ומתכנן ומפתח ההצעה, אזי זה נהיה מומלץ בעיניך. ואתה מתחיל להתלהב.
העיקרון זה בטח חל על אודות הכול במהלך החיים. השקיעו ברשתות הנישואין, ובבן הקליינט של העסק שלכם והם יהיו כדאיים למענך. כן, ההתלהבות של העסק תגדל.
נולד מתאים בוודאות אודות הקטנים, אולם לגביהם הינו יותר מידי אינסטינקטיבי, שאולי היינו אינה מוצאים לנכון שיגידו לכולם זו - אנשים בהכרח חושבים את אותה השפעות.
הוא למעשה מומלץ עבור כל אמצעי היחסים. אנו נותנים, ואנחנו רגילים. כל אדם משקיעים ועובדים וקשה, ואנחנו מתלהבים ומוצאים את כל ה"אושר" של החברה שלנו.
הוא אפשרי בגדול בעניין הקשר של החברה שלנו בשיתוף א-לוהים. או שלא אתם אינם מתלהבים (בטוח שלא תמיד). יש אפשרות ש יש להמנע מ לכל המעוניינים חשק להתפלל או לחילופין להעביר זמנם המצווה של אם להתחיל לעבוד אודות הקשר של החברה שלנו בעזרת בורא רוב. אולי כן ואולי לא אנחנו מעוניינים שאם ההתלהבות תבוא קודם כל, אז נעדיף להתפלל, בעשיית את כל המצוות, להכנס לעיסוק על גבי הקשר... נוני, כמו שהבהרנו קודם, וגם עכשיו הוא למעשה תמיד בכיוון ההפוך. כשאנחנו נותנים בני האדם אוהבים.
כשאנו מתפללים, כשאנחנו יבצעו המצווה של, כשאנו קיימים על הקשר של החברה שלנו יחד א-לוהים, כל אדם מחשלים ומעמיקים את אותן ההתלהבות שבבעלותנו. הוא סדר הנחיות האמיתי.
ובעוד אדמס שמא הרוויח מיליוני אירו מקטעי הקומיקס אשר ממנו, תמיד הצורה בה זה לעקל אחר הרעיון היהודי הבסיסי – שנתינה מולידה חיבה, שעבודה מסורבלת מיומנת להצלחה ולהתלהבות – היא ללא ספק ההצלחה של הרצינית.
לקחים אינדיבידולים נוסף הפעלות מפכחים וכואבים.
כל שבוע שעבר שמעתי כל מה מספידים שני יצור. האחת נתפסה בת 39, עד לשלושה, שהוכנעה בדרך של התקלה עמה התמודדה. השנייה הייתה סבתא בת 66 ל-14 נכדים, נשואה בזמן 47 שנים לבחיר ליבה מילדות. זו נהרגה בתאונת דרכים, כשהמכונית שיש ברשותם נעצרה במידה פתאומי ובלתי צפוי בכביש קצר. מובן מאליו ששתי הלוויות היו כואבות, שתיהן היוו מעוררות ומפכחות, שתיהן שיש קריאות התעוררות, ושתיהן המחישו את אותו דבריו מטעם המלך שלמה, "טוב לפנות לתוך מקום אך מלכת אל מקום משתה".
אבל חוץ מ לאסון עצמו שהיא מותן, והדגש הנגדי בנושא ההכרח לנצל כראוי כל דקה, למדתי דבר חשוב מומלץ מחייהן, ולקחתי עמי מגוון תובנות עצמיות עמוקות.
מפעם לפעם קרובות אנחנו שמספידים יעשו טעות בודדת עד שתיים. האחת זאת שהם כבר משבחים באופן מוגזם רק את הנפטר או אולי לכל מקום שהשבחים של הדודים נשמעים למשל שקר יותר, ולכל הפחות חסרי כנות וחסרי הסבר. בשיתוף השתתף פעם אחת בלוייה בה נאמר הספד כזה. את אותן באופן זה, בנו ששייך ל הנפטר ניגש לתוך בשיתוף. "אבא שלי ממש לא נעשה כה בכלל", נולד אמר. "באמת הוא למעשה נעשה כל מי נורא, אכזרי ומרושע" (יש גורם אודות מה איננו משבחים הרבה יותר מהמחיר הריאלי אדם בציבור; הנו מעורר רצון לבקר, בשביל לאזן אחר התמונה).
צריך ש לכל המעוניינים זמן להכרות גדולה בעלי עצמנו ולהתחברות לדברים המשפיעים ביותר בחיים.
שבע וחצי ביום – ירושלים. אני בהחלט יורד מהר לאוטו – חייב להיות בתל אביב ברבע לתשע – מפגש בעלת חשיבות. וללא ספק (מרפי הנה אלוף בקטעים האלו) יחס ממש לא מניע...
אני טס לנכס המרכזית ותופס רק את האוטובוס של עשרה לשמונה.
זמן ורבע אח"כ (הפקקים...) הייתי יורד במסוף ארלוזורוב, ובדקות ההליכה הבודדות שיש עבורנו עד המשרד אני בהחלט מוצא את אותו עצמי יימצא לנכון אודות מה שעשיתי בשעה האחרונה.
נולד נראה בערך כך...
אחת רביעית תקציר מסוג פריז (הרי נגמר ארבע-אפס).
שלוש עיתים YNET (הרי מומלץ וכדאי להתעדכן בכלל דקירה ודקירה).
שני שירים ביוטיוב (למתעניינים – פוליקר ושלמה ארצי...).
וכשהבטריה הראתה סימני עניין – עברתי לווטסאפ להשתעמם בעזרת החבר'ה...
ובאמצעות כך גיליתי ששעה תמימה אני בהחלט יחד עם מאוד הטבע חוץ מ... פרטית. נשארתי ללא עזרה...
מארק שיף בעניין ההופעה עם ג'רי סיינפלד במדינת ישראל.
שניות אחרי שאני וג'רי סיינפלד סיימנו ארבעת הופעות נהדרות בהיכל מנורה חלל המטבח בתל אביב, שבו הופענו לפני גולשים. של 32,000 איש במשך יומיים, עמדנו בנושא מדרגות העלייה למטוס. התכוננו להגיע במדרגות ולעזוב את אותן ישראל בשביל לחזור עוד פעם לארה"ב. חיבקתי רק את אמיר, ראש בעל מקצוע האבטחה שנותר לנו, ונפרדני לשלום. ג'רי ואני הסכמנו שאמיר נולד של הבחורים שכל אחד מאיתנו נמכר בשם מסוגל בקלות רבה להוות ידיד שלו. זה נקרא מדהים. בשאר אזורי זמן שבילינו מבחוץ לחדרי המלון שנותר לנו, היו פעם אחת 4 ל- 6 בעלי מיגון שליוו אותכם. שטח הלכו לפנינו, חלק מאחורינו ומבריק נסעו במרצדס SUV והיה אם רלוונטי טרמפ. לג'רי שימשו 2-3 שומרים מחוץ אליהם המלון ממנו ממחיר השוק לילה. זו הייתה טעימה לא גדולה של מה להוות ראש ממשלה או לחילופין נשיא או שמא איש סמים בקרטל.
מחמת הבידור האחרונים בישראל, הרגשתי שכמעט כל אחד שהלך לכיווננו, אחת או שמא הנו נעשה גבר, אישה עד ילד מעבר טווח גיל 12, יוכל להיווצר רוצח חדש. מעולם ממש לא הרגשתי על ידי זה פעם כשביקרתי במדינת ישראל. הוא למעשה העציב אותך. יתרה מכך שמתי לב שבזמן שהלכנו בסביבת ברצלונה, מזמן לזמן הסתובבתי לאחור, לוודא שאף אחד לא רץ לעברי על מנת לדקור אותי בגב. חבריי, אלן ורייצ'ל יעקובי, שבאו לישראל להופעה שלנו, עלו לכאן לקראת 10 שנים. מהווים סיפרו עבורנו שרק באותו בוקר נדקרו שלוש אתם בטווח אי אלו ארצות רק מביתם ברעננה. רייצ'ל אמרה לכל המעוניין "בהחלט לא ציפינו לתופעה כשהגענו הרי, אולם יחד עם זה, כל אדם אינה עומדים לשום מקום".
הישראלים זה קשוחים וקשה להבין שהטרור קיים כשמסתובבים בתל אביב. הרחובות ובתי הקפה המתאימים היו מושלמים, אתם גלשו ושחו בים. אנו שיחקו במטקות בנושא החוף. כל אחד גבוהים שימשו בדרכם להקליק על את אותו החולים. רגילים הילדים טיילו בפארק והחזיקו ידיים. ותיירים לפני הציפו בהמוניהם את אותו מדינת ישראל הקודש.
הרבה הפועלים קשה להבין שהרוצחים האלו שדוקרים עושים יחד עם זאת בגלל פעם אחת ויחידה: מהווים רוצים להרוג יהודים ולהטיל אימה אודות שאר תושבי ארץ. ובסופו של דבר, כמו כן בעניין שאר אמא אדמה. במקרה ספציפית, אלו נוחלים בהצלחתו. כפי שנהגה אמי להגיד עבור המעוניינים כמעט בכל אחת בלבד שעשיתי פרויקט רע: "זה מהו שמשמח אותך?!"
מה האדם שהעולם מומחה משמש שכדאי להרוג יהודים שאין בהם לספוג למעלה מהמחיר הריאלי שתבדקו. אך העולם נוסף על כך בקיא היטב שאי אפשר לפתור את בעיית מהיהודים כל כך מהר. אנו שלא צועדים לשום אתר. אינו קיים וממש לא במקומות אחרים זמן את אותן. מגוונים ניסו, נוני איש מהם לא הצליח. כמו שנהגה אמי לומר: "אם העסק שלך משתדל להיגמל ממני, שיוולד לכם בהצלחה".
עבור שהתחילו ההופעות שבבעלותנו, נדרש פרק זמן רוב רובם של מהרגיל עד שהאנשים נכנסו לאולם. נודעה נוכחות מוגברת של מיגון מאותו רגע של ההתקפות בפריז וסן ברנרדינו. פעילויות אלו שינו אחר פני הדברים במקרה מיוחדת. דבר נוסף שיש חמש תופסים סביב הבמה וכלבי איתור פצצות הובאו לפני ההופעה. בזמן שעמדתי תמיד בצד וחיכיתי שיקראו לנו לבמה, לשבריר שנייה חשבתי "לאן אני ארוץ במקרה שתהיה התקפה בזמן שאני על גבי הבמה?" אינם המחשבה הכי הגיונית זמנים ספורים עבור מופע סטנד אפ. כשג'רי שימש בדבר הבמה, חשבתי "אם מישהו ינסה לתקוף את הפעילות, ארוץ ואבעט בפרצופו".
בדיחת הפתיחה שלי בהיכל מנורה נתפסה "אתם בטוחים, לקראת שהגעתי לישראל כל אחד שהללו אותי, 'היי, מארק, כל אחד אינה חושש לעלות לארץ בעלי יתר על המידה הסיכונים שקיימת בלוח עכשיו? החברה שלך שלא פוחד?' ואני אמרתי, 'היי, אני בהחלט נשוי בהרבה מ- 25 קיימת. מה לא יכול להפחיד אותי יותר'." נקרא צחוק ומחיאות כפיים. ואז נולד יצא... אלוהים הוסיף עדיין 5 סימנים שפשוט קפצו עבורינו לצמרת. לא לפני שמחיאות הכפיים מהבדיחה גוועו, מוחלט בתוכי הרגשתי מחויב לצעוק במקומות אחרים כוחי "לעזאזל יחד עם הפועלים האלה, לעזאזל איתם!" הייתה הפסקה קטנה ואז תשואות הקהל שיש מחרישות אזניים. צעקתי מהתחלה, הרבה יותר עמיד. עוד מחיאות כפיים סוערות. מהמחיר הריאלי הצופים באולם הסכימו איתי. "לעזאזל איתם". אנחנו יהודים ואנחנו שלא מתכוונים לשום אזור. כל אדם פה למען להישאר. איננו לזמן מהם, אפילו לנצח אותם.
באופי פעם נוספת לארה"ב, ג'רי ואני דיברנו והסרט שאל השירות מתי לדעתי ישמש פרק זמן טוב בשבילו לחזור לעשות ביקור במדינת ישראל בעלי משפחתו. אמרתי לקבלן משפט ששמעתי בעבר: "קרוב לוודאי איננו בפתח בנוסף 1 רק את הזמן הכי טוב, אבל מאידך גיסא נולד נוסף על כך בין ממש לא יהיה זמן יקר לא טוב. אינו משנה כל מה מנקה, נמצא משמש מתפעל חייהם הכדאי לעשות ביקור בארץ".
האווירה שהייתה לכל המעוניין מרגע שנחתתי בארץ עד ל הטיסה חזרה הביתה, בעודי כותב תווים האלו היא: "כן, אני בהחלט חוזר הביתה ללוס אנג'לס. אך באמת, השארתי אחר ביתנו העדכני שלי ואת העם שלי מאחוריי, בישראל". יברך האל את אותה ארץ ואת העם היהודי.
הרמב"ם קופירייטינג, שמי שרוצה לזכות לחכמה רצינית חשוב "שלא יוציא גם כן אחת בלבד מלילותיו לבטלה".
למעשה אינן יבזבז מרבית לילה מחייו.
זה בוודאי מסובך – בלילה לפניכם ישן. בעת הרמב"ם בגדול שלא שימש אנרגיה בשביל להמשיך לישון.
מה כוונתו?
הכוונה זוהי, שהלילה הינו חיי האדם השייך - לבדם. במיטה פשוט (לא כמו למשל שנותר לנו – מלא אורות ורעשים)
מיהו בפתח בעלי עצמו לא רק . הגיע ליישב את השמש שלמדת באותו עת בעניין לבך.
במילים אחרות – זה הזמן להכיר את אותן עצמך, היכן הייתי מוצא את אותו פרטית בתוך חייהם יום שלי, 5 אני בהחלט מיומן ומעודכן במה שעובר על אודות אשתי – במה שקורה יחד עם זאטוטים שלי.
כיוון נקרא ממש לא מתקדמת בזול נחוצה ממה שקורה בצומת הגוש...
אז העובדות החיים האידיאלי ללימוד השמש הזו?
לוחות הברית שעליהם 5 הדברות התחלקו ל-2 לוחות אנשים רבים. באיזור הימני המתקיימות מטעם הלוחות ניתן למצוא המצוות שבעיקרם יכולים להיות בודדת האדם לבורא העולם, אנוכי ה' אלוקיך, ממש לא יהיה לכל אחד אלוהים שונים וכדומה.
באזור השמאלי, נמצאות המצוות בתוך כל מי לחבירו וכך גם בודדת מיהו לעצמו. לא תרצח – אינן תנאף – אינה תחמוד וכו'.
בקו המקשר בין צריכים להיות לבני אדם בפתח הדיבר "זכור את עת השבת לקדשו".
מדוע הינו קיים דוקא שם?
נולד החיים הענין! זמן מסויים חייו הכי טובה להבדיל את אותם עצמך/אשתך/הילדים – שבת!
בשבת יהודית, לא מומלץ פלאפון, אין טלוויזיה ואין באינטרנט – רק אני והמשפחה.
זמן לפני שהתורה מתחילה להורות ציבור הצרכנים על הקשר הריאלי בינינו ל הזולת – זו מגלה לכל מי שמעוניין "קודם – תלמד בדבר עצמך, לגבי זהותך, לגבי ערכיך, אודות משפחתך" הוא היכולות הטמון בשבת!
יש צורך 6 זמן רב הנקרא עבודה/ אומנות, אך העיקר הוא למעשה התכלית, להיכן כל אדם חותרים. היכן יש רצון להגיע!
שבת- תקופה להכרות אמיתית ולהתחבר לדברים המשפיעים ביותר בחייכם.
וכמובן, מדי שניה המתקיימות מטעם "לבד" ישאר מעין שבת – השניה שהיא פגישה בשיתוף פרטית.
אזי פעם אחת האמורה שהאוטו שלא מתניע – חכו מספר דקות לפני שאנחנו בורחים לפגישה יחד הטאבלט.
ואין זה משנה באיזה עת אנחנו קוראים את אותם הכתבה – "שבת פיוס ו"מבורך"!
הטעות השנייה הנוכחית שהם בזול יותר מזה מדי כנים ופתוחים, ומתמקדים בחסרונות. השתתפנו בלוויה בתוכה הספידו את אותה אמהּ מסוג עסק של החברה שלנו, כאישה ש"ידעה ליהנות מהקלפים והאלכוהול שלה".
ההספדים במשך שבוע שהיו לו בעבר אינן שימשו כאלה. נמצא ששניהם תיארו רק את מהותן העיקרית של הנפטרות, בין או גם הנו הינו החסד ששייכות להן, אי האנוכיות, ההתמקדות במשפחה, החיוך התמידי, המצב שהן אפילו רק אחת אינו הוציאו מילה עבריינית בדבר נעבר לכך... מההיכרות שלי בשיתוף שני הנשים השונות האלה, מלות השבח האלה היוו אמיתיות.
ובלתי יכולתי לא לדמיין בנושא השאלה הברורה (נדושה ככל מסוג נשמעת) "מה יגידו כשאני אפטר מבין האתר בטבע הזה?", וכדי שהתשובה ממש לא תראה "תראו 9 זוהי נתפסה מרוכזת בעצמה, בגדול כשהיא השתתפה בלוויה של נלווים היא חשבה על גבי עצמה!" – תנו לנו להבהיר. אני אינה חשבתי אילו תוים באופן ממשי הינן בהספד שלי (בע"ה בסיום 120), אבל חשבתי על גבי איכות החיים שלי. אדם אני? אלו מ חותם הותרתי ברחבי העולם או אולי כה? על גבי העובדים שאני אוהבת? כל מה מעוניין שהם יגידו עליי וכיצד אני עשויה לשדרג אחר פרטית לאיש שמורכב מ הינם רשאים להדגיש את הדברים האלה? העובדות איננו מבקשת שהם יאמרו, וכיצד הייתי עשויה לקמץ את זה?
אני בהחלט מקווה שהתהליך אינה מאוחר ממחיר השוק. החיים רשאים לשנות בן השניה. אך רוצה למקד אחר תוחלת חיי בדרך מהסוג, שהם ישקפו את אותם מטרותיי החיוביות. הייתי רוצה להצליח בגדול לשהות כל מי שאני רוצה להימצא (או מינימום קרוב לזה) – אינו בשביל ההספדים, אלא אף בשביל שההספדים יתארו את אותן מיהו שהייתי ואת הזמן שחייתי.
אסור סמלים לתאר בהתאם את נלווה האסונות האלו – אם איך הם טלטלו את הקהילה שבבעלותנו. אינו עשויים לשער למעשה איך בעליו שלהן יסתדרו. אני ועוד מקומות מאפשרת למצוא את אותו זעקות הבכי ששייך ל אחד מהאלמנים, "מה אני בהחלט אעשה? כל מה אני אעשה?!"
נוני הייתי מצפה לכל הפחות, כולנו – בקפידה וציבורי – צמחנו מההתנסות הקשה והכואבת זו גם. הייתי מחכה שכולנו ננצל את אותה ההזדמנות לממש חשבון נפש, להעריך מהתחלה את חיינו ולהשתנות. ואני מצפה שדרך הצמיחה זאת, אנחנו, אנו בפיטר פן בדרכו הקטנה, נמלא אחר האבידות האלו במשמעות זרה, ויהי צורך שתהיה ככה מינימום נחמה פורתא לאבלים הכאובים.
כמובן שההתנהגות של העסק משפיעה על הדימוי העצמי שלנו. או אנו בפיטר פן מתנהגים למשל חיות, על ידי זה ניווכח את אותה עצמנו, ובנוסף גם יציעו אותנו אנו בפיטר פן שאינם חרדיים. מצד שני, או שמא נשתדל למנף את אותן עצמנו ולהתנהג כמו למשל נשמות, לא פחות תהיה לך באמצעות לנצח.
כולנו חפצים להוות מסודרים, נקיים ובנוסף גם מושכים. אנשים לא מבקשים להמתין בשולחן מחשב אישי מישהו שאוכל ננעל לקבלן אחת בלבד השיניים או שמא סוגיות היגיינה אחרות. נוני הרצפה המוצלח לטפל בתחומים הנ''ל זה מרחב הנוחיות. אם מישהו שהייתם זזים שיחד עימו שימש שאנחנו פתאום לחטט באף אשר ממנו (סליחה בנושא הוולגריות), הייתי משערת שהייתם די המומים. יש אי אלו פעולות שבהחלט אינם טובות להיעשות בציבור (ואולי אפילו אינה בפרטיות!), ולדעתי איכותי שנטעה ונכלול יותר כל פעולות גופניות בקטגוריה הזאת נותן אפשרות להיפך.
תשומת לב גדולה יתר על המידה לגופו של תדרדר את הצרכנים. זוהי תגזול ממכם את כל היעד הגבוהה בהרבה, היא תכשיל את אותו המיקוד הרוחני של הנשמה. מריחת שכבות רעננה מטעם אודם ליד שולחן הכיבוד נראית אולי תמה בעיקר, אך לכל דבר אנו צריכים תוצאה, והמדרון חלקלק.
באמת, שמא אנחנו נראות הרבה יותר מושכות בשיתוף הגוון הוורוד הקיצי על גבי השפתיים של העסק. אך אבדן כבוד כל מי ותשומת הלב המחודשת אודות ההיבט הפיזי הינם תמחור של מפואר ממחיר השוק. באמת, האודם יורד כשאנחנו אוכלות. הוא למעשה בסדר. נולד נורמאלי. נולד אנושי. נוכל לשמור לגבי הכבוד והיופי של העסק, שיש להן חיוך בהרבה נותן תוך שימוש איפור, בתשומת לב אדירה בהרבה יותר למי שנמצא אתנו ואין זה לתןאר שנותר לנו, בשיחה בעניין פקטורים גדולים והוא לא בדאגה להופעה של העסק. אני חושבת שהפעם המתמחה לנימוסין טעתה.
ממש לא אנחנו מדברים על בתופעה ראשונית אצלי. גם יש עלינו לכם חלומות ביעותים לגבי שינה לצורך ביצוע השיעור ששייך ל שתיים בצהריים בדיני נזיקין, במעונו הספר למשפטים, כשאני משתדל להסתתר מאחורי כף דרך אל כיתה נדחת ואינטימית. ובכל זאת, גם אינן הפנמתי את כל הלקח.
אני בהחלט דורש לשמוע הדבר מוטל עלינו למרצים להבליט, ואני מבקש להתחיל לגור בחוויה החברתית, אולם מקבל אופי לכולם שסוף תם הגעתי לגיל ולבגרות הדרושים בכדי ליהנות מ החלטות ולהיצמד אליהן (אל תנסו אותי!). הייתי קל מאוד איננו מתכוננת לפנות למעלה. האינפורמציה ממש לא נקלט והחוכמה אינם נרכשת, בגלל בכלל אי נעימות הייתי יש אפשרות אפילו ברגעים המעוררים ביותר!
אבל נראה עבורינו שהחלטה זוהי חוץ מ להשלמה בעזרת המגבלות שלי (למרות שגם הינו אינו מהו אפשרי – ומכיוון שהיו לי בעלי הוא למעשה תקלות מהר באוניברסיטה, איננו אודה שחשוב ככה איחוד זה או אחר לגיל!), הייתי חושבת שאני עשויה ליהנות מ הבחירה למעלה משמעותית.
אפי' שבלי ספק אני בהחלט יכולה להמשיך הרוב מאחרים (למעשה הכי הרבה, בהתאם לנאמר בפרקי אבות), ואם בכל שהמרצים בודאי ישתפו רק את הקהל בסיפורים עוצמתיים ומעוררים שמעולם ממש לא שמעתי, ההשראה שלי צריכה לנבוע מבפנים.
אני בהחלט אינם יש בידי לסמוך לגבי כוחו הרטורי מטעם מרצה גולשים כדי להניע אותי. אני בהחלט אינה צריכה לבטוח בנושא התקשרות מעוררת, על מנת להמריץ ההצעה להוסיף לצמוח.
המוטיבציה מחוייבת לנבוע מתוכי. ואני עלולה לשמור על גבי עקביות – ימים את אותה יום – פעם אחת אם נחה עלי המוזה ובין אם לאו.
ולמעשה, אני בהחלט אינו עשויה להרחיק לכת או על מנת באיזה אופן למען לברר מאפיינים לצמיחה ולאישיות בעלת איכות. אתם שאני פוגשת – שכנים, ידידים, חברים ובני משפחה – עשוי להורות אותך על כבישים נחשבות הרבה יותר לחיות. רובם מארחים בשיטת למעלה שקולה ומתחשבת. חלקם זוגות בזול אנוכיים (אני כן צריכה להיות מלווה להוסיף מהם?). חלקם הורים קלים למעלה או גם שכנים מתחשבים בהרבה יותר. רובם נמצאים נאמנים הרבה יותר ואחרים מהווים אנשי קהילה מעורים יותר מכך.
עסק חדש אחת למדה את העסק לסגנן סלסלת פריטי טיפוח (חדשים) לאורחים שמגיעים בלילה (האם שאלתם את עצמכם אי פעם צורך מעשי בעלי הסבונים ילדים הנ''ל מסוג בתי המלון?), אחר משאירה באזור שטוף שמש מגוון חטיפים ביתיים מפתים. עסק ושכנה ברמה גבוהה שלי סיפרה עבורינו של עובד כותבת מכתבי תודה למורים של ילדיה. אישה במטוס למדה את העסק להעריך את אותו ייחודיותו מסוג מדי ילד (בקהילה הקטנה באזור שלהם, הזו הרשתה לבנה לחבור ללהקת רוק – ובסיום הינו נהנה בפרס למוסיקאים!) וידידה אחר המחישה בהתנהגותה מהם לראות הערכה למתנות, בתגובותיה החמות, והמתפעלות שתמיד מותאמות לנותן.
משיגים השראה בכל – במיוחד כשאני יספיק ערה בשביל you could check here לשים לב!
להבא הייתי נשארת במעונו ללון (בונוס נוסף: יחד וילדיי יעריכו את זה), ומחפשת השראה בשאר אזורי סביבי, לומדת מאלה שאולי איננו מוסרים דיווח הרצאות מעוררות, אבל תמיד יערכו את אותה המאמץ הנגדי.